<h1>סידור רבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא</h1>
<h2>דף לג:</h2>
וכן השיר שהיו הלוים אומרים היה נמי ראוי לאומרו בכל יום, שהרי היו אומרים אותו כל ימות השבוע כדמפרש ואזיל, ועל תמיד של שחר היו אומרים אותו. ליי' הארץ ומלאה, מזמור הוא שמתחיל כן, וכל המזמור היו אומרים, וכן כולם, ועל שם שהיה שליט בעולמו באותו יום ראשון שברא שמים וארץ אומ' אותו, כדכת' נוטה שמים לבדו ורוקע הארץ מי איתי, מי היה שותף עמי באותו יום שלא נברא עדיין כלום. בשיני היו אומ' גדול יי', על שם שחלק הימים ומלך עליהם, והיינו גדולתו שקירה עליותיו בהן, כדכ' המקרה במים עליותיו, והם מהללים אותו כדכת' הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים [ו]כדכת' אדיר במרום יי', הילול של התחתונים, וזהו ומהולל מאוד. בשלישי אלה'ים נצב בעדת אל, על שם שגילה ארץ בו [ו]נטע גן עדן לעדת אל. ברביעי אל נקמות, על שם שברא [בו] חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן, בחמשי הרנינו לאלה'ים [עוזינו] על שם שברא בו עופות ודגים וכולם מרננים לשמו. בשישי יי' מלך, על שם שגמר מעשיו ומלך עליהם, בשבת מזמור שיר ליום השבת, על שם ששבת בו וגם עתיד לשבות בו ביום שכולו שבת, כדכת' ונשגב יי' לבדו ביום ההוא.
מזמור שיר ליום השבת, זה מזמור סמוך ליושב בסתר עליון, ומוסב עליו, על אורך ימים אשביעיהו, שתתבטל גזרת קיצור ימים ושנים, ואז נשיר ונזמר ביום שתשבות ותניח מאותה גזירה ויאריכו ימים, ונאמר טוב להודות ליי' וגו'. להגיד בבוקר חסדך, כנגד גזירת בבוקר יציץ וחלף וגו'. ובקשנו שבעינו בבוקר חסדיך והבטחתנו אורך ימים אשביעיהו, נגיד בכל בוקר חסד שתשביעינו ימים, ואמונתך בכל לילה. נשיר ונזמר עלי עשור וגו'. כי שמחתני יי' בפע(ו)ליך, שתראה לי כמו שביקשתי, יראה אל עבדיך פעוליך כשנאריך ימים ואראה פעוליך, ארנן במעשה ידיך. ואומר, מה גדלו מעשיך יי', שעשית בעולמך. מאד עמקו מחשבותיך, כי כולם בחכמה עשית. ואיש בער וכסיל, שהם רשעים, לא ידע ולא יבין בפעוליך, שלא יאריך, כי כשיפרחו ויציצו כל פרחים, אינו אלא להשמדם עדי עד, דכת' [דברים ז'] ומשלם לשונאיו אל פניו להאבי'. כי אתה מרום לעולם, עליהם לדונם. כאשר הנה אויביך יי', שאתה מאבדם ומפרידם, כן אמ' דוד המשורר כאשר אתה עושה הנה לאויביך שהם אויביי שאתה מאבדם ומפזרם, וקרני אתה מרומם, כדין קרן צדיק. בלותי, זקנתי בשמן רענן, כלומ', במלוכה (שנמשכה) [שנמשחת] בשמן רענן בה שמן [בלותי, כמו] אחרי בלותי, לפי שראיתי חפץ לבי בשוריי, בצריי. כי בקמים עלי מריעים היו אוזניי שומעות. צדיק כתמר יפרח, לפיכך רעננתי בשמן המלוכה. וכמו כן צדיקים השתולים בבית יי', יפריחו ויאריכו ימים כאמור למעלה, ויעשו פרי תנובה בשיבתן, שיהיו דשינים ורעננים. ומה שאמרתי לך להגיד לך כי ישר הוא, וכל מעשיו ישרים, ואין עול. ומדרש חכמים כי השבת הראשון (אג') [אמ'] מזמור זה, אחר שביקש רחמים על אדם הראשון ומחל לו, להגיד בכל בוקר חסדיך, חסד ואמונה שעשית לאדם שלא מת מיד. על נימי עשור ועל הנבל, מיני זמר. בפעוליך ומעשה ידיך, שעשית ולא חילפתם בחטא אדם. כי גדלו מאד מעשיך, שעשית בהם. ומאד עמקו מחשבותיך שיצרת האדם בלא יצר דעת טוב ורע שלא יחטא וגו'. ואיש בער וגו' אדם הראשון, לא ידע ולא יבין את זאת, וזה גרם לרשעים שפריחתם וציצם להשמיד עדי עד. כי אתה מרום לעולם לדונם, (וירד) [וידך] העליונה להשמידם כאשר עשית לאויביך דור אנוש ומבול. יתפרדו דור הפלגה ויפץ. אבל קרני צדיק רוממ', נח בדור המבול ואברהם בפלגה. בלותי והמשורר אמ', כמו שהיה אברהם אומ' לעת זקנתו (נתחלחלתי) [נתלחלחתי] בשמן רענן לח. ותביט עיני בשוריי, שראה מפלתם, ויחלק עליהם לילה [בראשית י"ד]. בשוריי, נחני בצדקך למען שוריי, שהוא צוריי. בקמים עלי מרעים, נמרוד וחביריו, תשמענה אוזניי. צדיק כתמר וגו', היינו אל אברם וגו', לפי שדרך הצדיקים לפרוח לישגא. שתולים בבית יי' וגו', יפריחו וישגו ויעשו פרי תנובה בשיבתן כאברהם, לפי ששיבתם היו שמינים ולחים. להגיד כי ישר יי', לשלם לרשעים כרשען, כמו שאמ', [ו]לצדיקים בצדקתן כי הוא הצור תמים. ואין עושה עול לאדם כי לא עולתה בו. ולפי מדרש חכמ' אנו אומ' אותו בשבת, וגם לוים היו אומ' אותו שיר [ב]שבת.
